יוגה תרפיה והקשר בין גוף לנפש / ד"ר טימות'י מקול


היוגה מעמיקה את יכולתנו להבין את הקשרים הנוצרים בין המצבים הנפשיים לגופנו, ולהיפך.

למען האמת, איני חובב מושבע של המושגים "קשר גוף-נפש" או "רפואת גוף-נפש". מניסיוני, נראה שרוב האנשים המשתמשים בצירוף המילים "גוף-נפש" מתכוונים לאופן שבו הנפש, ובראש ובראשונה המחשבות, יכולות להשפיע על תפקוד הגוף. למרות שבעבר רעיון זה נחשב לקיצוני, הרי שליוגי הינו מובן מאליו. בכל אופן, ביוגה אנו לומדים שהיבט זה של קשר גוף-נפש מהווה רק חלק מהסיפור הכולל.

קשר הנפש-גוף

קרה ששמעתי מורים ליוגה מתארים את קשר הגוף-נפש כדבר מה חמקמק, חיבור שנרצה ליצור באמצעות תרגול היוגה. למעשה – קיים קשר הגוף-נפש בכל עת – לטוב וגם לרע – כאשר אנו או תלמידינו מודעים לכך וגם כשאיננו מודעים. ולהלן כמה דוגמאות.

כאשר הפה נמלא ברוק למחשבה על מאכל תאווה, הינך חווה קשר גוף-נפש. אם אי פעם חשת פרפרים בבטן כשהתכוננת לתת מצגת, הרי שחשת כיצד משפיעות מחשבותיך על תפקוד המעיים. ספורטאי ש"נחנק" ברגע המכריע בתחרות, ושביצועו גרוע מהרגיל, חווה באופן דומה את השפעת פחדיו על יכולתו להשיג קואורדינציה בפעולת השרירים.

ההתנסות בקשר הגוף-נפש הינה התרחשות שגרתית ולא הישג שרק יוגי מתקדם יכול לחוות. הבעיה– והסיבה לכך שהמושג רפואת גוף-נפש בכלל קיים – היא שקשר זה הוא אמיתי, והוא גורם לבעיות. לעיתים יהיו לכם תלמידים שהם כה מתוחים ומלאי חרדה שהם מתקשים לישון או להתרכז בעבודתם. אחרים נושאים בקרבם כל כך הרבה כעס, ולכן מועדים לכיבי קיבה או להתקפי לב.

כאשר אנו מלמדים את ,תלמידינו טכניקות כמו למשל פראנאיאמה (Pranayama) (הפניית החושים פנימה) ודיאנה (Dhyana) (מדיטציה), אנו מסייעים להם ליצור מרחק מהנפש. כאשר החרדות והכעס שהם מרגישים מנוטרלים, המערכת שגורמת לתגובה של מתח נרגעת והגוף מסוגל לרפא את עצמו ביעילות רבה יותר. במובן מסוים ניתן לומר שרפואת הגוף-נפש פועלת על ידי ניתוק קשר הגוף-נפש, לפחות לזמן מה.

במכון הרפואי "גוף-נפש" בביה"ס לרפואה בהרווארד (Harvard Medical School's Mind-Body Medical Institute ), מלמדים ד"ר הרברט בנסון ועמיתים טכניקה שהם מכנים "תגובת הרפייה" (Relaxation Response ), שהינה שיטת מדיטציה, ללא ההילה המיסטית, המתבססת ישירות על המדיטציה הטרנסנדנטלית (TM ), שהינה סוג של מדיטציה יוגית העושה שימוש במנטרה. מחקרים רבים נערכו המצביעים על כך שכאשר משקיטים את הנפש באמצעות טכניקות מסוג זה, התוצאה היא מגוון של תגובות פיזיולוגיות – כולל הפחתה בדופק הלב, האטת הנשימה, ירידה בלחץ הדם ורמות הורמוני הלחץ, ובכך מסייעות לשיפור מגוון מצבים החל במיגרנות ובעיות לחץ דם גבוה וכלה באי-פוריות.

למרות שלגבי רוב טכניקות התרגול של היוגה לא נערכו כה הרבה מחקרים כפי שנערכו ל- TM (מדיטציה טרנסנדנטלית) ול"תגובת ההרפייה", הגיוני להניח שמגוון רחב של כלים יוגיים, החל משירת מנטרות, וטכניקות נשימה כמו למשל אוג'יי (Ujjayi ) (נשימת המנצח) ובהראמארי (Bhramari ) (נשימת זמזום הדבורה) וכלה בטכניקות יוגה אחרות, שכולן מטפחות פרטיאהארה (Pratyahara ) ומשקיטות את הנפש, תהיה השפעה מרפאה מקבילה. יוגים רבים מאמינים שיש בשילוב טכניקות יוגיות תועלת העולה על זו של כל אחת בנפרד – לדוגמא, תרגול נשימות לפני מדיטציה.

קשר הגוף-נפש

דיונים בנושא רפואת גוף-נפש לוקים לעיתים קרובות בחסר בכל הנוגע להשפעת הגוף על מצב הנפש. אך אין בזה כל הפתעה ליוגים, או לכל מי שרק נותן דעתו לכך.

רוב האנשים מבחינים בשיפור במצב רוחם בעקבות צעידה או שיעור יוגה נמרץ. עיסוי או אמבט חם מורידים את רמת המתח. וזה עובד גם הפוך: אנשים המתרגלים באופן סדיר מוצאים את עצמם זועפים כאשר נמנע מהם לתרגל במשך כמה ימים ברצף.

מחלה פיזית עלולה גם היא להשפיע ישירות על המצב הנפשי. במהלך השנים, במספר מקרים, חשתי דיכאון ללא סיבה נראית לעין. רק למחרת, כשקמתי עם כאב גרון, נזלת, ותסמיני שפעת אחרים, הבנתי שמצב רוחי הזעוף הייתה דרכה של הנפש להגיב למחלה הממשמשת ובאה (וגם תגובתו של גופי), למרות שלחלוטין לא הייתי מודע לכך. אפשר לקרוא לחלק זה של הפאזל קשר הגוף-נפש.

מתן הפקודה "קח נשימה עמוקה" לאדם כועס או מתוח, מהווה אישור לקשר הגוף-נפש. במיוחד בתרגול האסאנות, זהו העיקרון שבו אנו משתמשים. יוגים גילו שלתרגול תנוחות מסוימות, כמו למשל כפיפות לאחור ומתיחות צידיות, יש השפעה מעוררת על הנפש, בעוד שתנוחות אחרות, כמו למשל כפיפות לפנים ותנוחות הפוכות, מביאות רוגע ומביאות למצב אינטרוספקטיבי.

השימוש בגוף על מנת להשפיע על הנפש

על מנת להבין את השפעתן של טכניקות היוגה השונות על הנפש, רצוי להכיר את שלושת הגונות, בהן השתמשו מורי היוגה והאיורוודה בזמנים עברו כדי לאפיין את מצבי הנפש השונים: תאמס, ראג'ס וסאטווה. בעולם המודרני מאפיינים את מצבי הנפש השונים כעייפות, אדישות וחוסר יכולת להתמיד (תאמס – tamas ), או כתנועה מתמדת והיסח הדעת (ראג'ס – rajas ) ולעיתים לסירוגין פרקי זמן של תאמס וראג'ס. רוב האנשים חווים סאטווה – המצב שבו הנפש רגועה, מאוזנת ומודעת – רק לעיתים רחוקות ולפרקי זמן קצרים, אם בכלל.

הרעיון העומד מאחורי רצף התנוחות שמבצעים בדרך כלל בשיעורי יוגה, מטרתו להביא את התלמידים, לאחר חימום מתון, להתאמץ ולהתגבר על התאמס (או במידת הצורך, להוציא אנרגיית ראג'ס עודפת). לכן מבצעים תרגול מאומץ כמו למשל קאפאלאבטי (kapalabhati) וברכות אל השמש (surya namaskar ) בתחילת השיעור. לאחר פרק זמן מאומץ, מקובל לתרגל תנוחות עדינות יותר, כמו למשל פיתולים, כפיפות לפנים ותנוחות הפוכות על מנת להפוך בהדרגה מצב נפשי ראג'סי למצב מאוזן יותר ושקט יותר (סאטווי) כשמגיע הזמן להרפייה (Savasana) . במידה והתלמיד נשאר במצב ראג'סי או תאמסי, סביר להניח שלהרפיה לא יהיה אפקט ריפויי משביע רצון.

אחד השיעורים הנרכשים דרך היוגה מלמד שזו לא רק התנוחה עצמה שמשפיעה על הנפש, אלא הדרך בה מבצעים אותה. למשל, יתכן שתחששו שמא כפיפות לאחור הינן יותר מדי ממריצות עבור תלמיד ראג'סי הסובל מחרדה ומנדודי שינה. אך, אם תצליחו לשכנע את התלמיד לעמוד בפני הפיתוי להתאמץ יתר על המידה, ישפיעו הכפיפות לאחור לכיוון הסאטווי דווקא (ומעניין לגלות, מבחינת השפעת הנפש-גוף, ישורת הגוף (alignment) אף עשויה להשתפר). כפיפות לאחור סאטוויות תמיד יגבירו את רמות האנרגיה, אבל יש פחות סיכוי שיביאו לחוסר מנוחה וחרדה. לעומת זאת, תרצו לגרום לתלמיד תאמסי להתאמץ יותר בכפיפות לאחור, אם הגוף שלהם מסוגל לכך, על מנת לשבור את הלאות המתמדת שבה הם נתונים.

באופן דומה, כאשר ממליצים על כפיפות לפנים ותרגילי נשימה כדי להביא לרגיעה, היו ערניים לתלמידים שמנסים לעשות שימוש בטכניקות אלה על מנת להשיג מטרה מסוימת. לדוגמא, תלמידים רבים נוטים להשתמש בידיהם כבמנוף כדי להעמיק תנוחות כמו אוטאנאסנה (Uttanasana) (כפיפה לפנים בעמידה) ופשימוטאנאסנה (Paschimottanasana) (כפיפה לפנים בישיבה), גם כאשר הגוף שלהם אינו מוכן לכך. אחרים, שאותם לימדתם תרגילים בעצירות נשימה קצרות, או הארכת הנשיפה ביחס לשאיפה, עלולים להגזים יחסית לקיבולת הריאות שלהם ולחוות אי נוחות בנשימה. בכל המקרים, התוצאה תחבל במטרתכם להרגיע ולהשקיט את הנפש. היות שהנשימה קשורה באופן ישיר למצב הנפשי, לא יקשה עליכם לגלות סימנים כמו למשל התנשפות, או נשימה לא סדירה במהלך התרגול.

הקשר גוף-נפש-גוף

כך אנו יכולים לעשות שימוש בנפש על מנת להרגיע (או להלחיץ) את הגוף, ובגוף על מנת להרגיע (או להפיח מרץ) בנפש. אין ספק, שכאשר אנו משתמשים בגופנו כדי להמריץ ואז להרגיע את נפשנו, כפי שאנו עושים תדיר בתרגול היוגה, מצב הסאטווה שאליו אנו מגיעים מביא לשינויים מועילים רבים בגופנו, המאפשרים לנו להיכנס עמוק יותר להרפיה.
יתכן שעדיף לקרוא לקשר בין בריאות הגוף לבריאות הנפש "גוף-נפש-גוף" מאשר "גוף-נפש" וזאת על מנת לשקף את טבעו שבא לידי ביטוי בקשר ההלוך ושוב שנוצר ביניהם. אני סובר, בהסתמך על מספר עדויות מדעיות, שלשילוב בין טכניקות התרגול השונות, אלה שפונות אל הגוף וגם אלה הפונות אל הנפש, יש סיכוי רב יותר להפיק את התוצאות הרצויות מאשר גישה הדבקה בטכניקה אחת בלבד.

דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בעבודתו של ד"ר ג'ון קאבאט-זין (John Kabat-zinn, Ph.D) , מייסד הקליניקה להפחתת מתח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מאסאצ'וסטס ומחברם של רבי המכר "חיים במלוא הקטסטרופה" (Full Catastrophe Living) ו-"לאן שתלך, שם אתה נמצא" (Wherever You Go, There You Are") . גישתו הנקראת Mindfulness Based Stress Reduction – (MBSR) המשלבת האטה יוגה עדינה עם מדיטציה הנקראת mindfulness meditation , הביאה לתוצאות מרשימות במחקרים מדעיים, והיא מיושמת כעת בבתי חולים ובמרפאות רבות ברחבי העולם.

במהלך עבודתו עם מגוון רב של מצבים בריאותיים, כולל כאב כרוני, סרטן, ארטריטיס, חרדה ודיכאון, הבחין קאבאט-זין שחולים מסוימים הגיבו טוב יותר למרכיבי תוכנית ה – MBSR . הוא גילה שחולים המתלוננים בעיקר על בעיות פיזיולוגיות, כמו למשל כאבי פרקים, מגיבים טוב יותר כאשר הם מתרגלים מדיטציה כדי לחצות את מה שהוא קורא "דלתות הנפש". אחרים, בעיקר אלה עם בעיות נפשיות כמו למשל התקפי חרדה או פאניקה, יפיקו תועלת רבה יותר משימוש בטכניקות של "דלתות הגוף", לדוגמא – אסאנות.

כמובן, שלא כל החולים מתאימים לאבחנה כוללת זו, לכן טוב שיש בידנו מגוון רחב של כלים יוגים מתוכם נוכל לבחור אחד או אחדים אשר יביאו את מירב התועלת לתלמידינו. יוגה גם מאפשרת לנו שימוש בדלתות הגוף והנפש בזה אחר זה או בשילוב כמו למשל תרגול נשימות אוג'אי Ujjai) Pranayama ) בזמן ביצוע תנוחות, או שירת מנטרות בעת כניסה לפיתול או לכפיפה לפנים.

בסופו של דבר, יוגה היא איחוד, האיחוד הנסתר של דברים שעל פני השטח נראים לנו נפרדים. אמנם נוכל להפיק תועלת מדיבור על הגוף ועל הנפש ועל קשר הגוף-נפש, אלא שדרך תרגול היוגה נגיע להבנה שהם אינם רק מחוברים. אלא שניהם אחד.


ד"ר טימות'י מקול הוא רופא פנימי מוסמך, העורך הרפואי של היוגה ג'ורנל, וכותב הספר: "יוגה כתרופה. השיטה היוגית לבריאות וריפוי ".



המאמר תורגם מהמגזין YogaJournal.com.